סערה בדמשק*
הכל התחיל בתעלומה מסתורית.
ב-5 בפברואר 1840 בשעות הצהרים יצאו האב הנזיר תומאשו, ראש המנזר הפרנציסקני בדמשק, ומשרתו האישי איברהים עמארה, לכיוון הרובע היהודי כדי לתלות מודעה על דלתו של אחד מבתי הכנסת. מאז נעלמו עקבותיהם.
הרוזן דה ראטי-מנטון, החוקר הראשי של האירוע שלח דו"ח לצרפת ובו מסקנות חקירותיו. וכך כתב:
*"הרחוב המוביל אל המנזר היה מלא נוצרים בני כל הכיתות שצעקו כי האב תומאסו נטבח על ידי היהודים".*
בעקבות האשמת היהודים ברצח האב תומאשו ומשרתו, עצרו השלטונות דמויות מפתח בקהילה היהודית בדמשק.
הם נחקרו תחת עינויים איומים, ולבסוף הואשמו בחטיפתם וברציחתם של השניים לצורך שימוש בדמם לאפיית מצות.
במהלך החקירות חטפו ועינו השלטונות למעלה משישים ילדים יהודים בנסיון לסחוט מהוריהם הודאה ברצח.
השמועה על עלילת הדם בדמשק הכתה גלים והגיעה לכל תפוצות ישראל. העולם היהודי סער ובכל הקהילות פעלו לטיהור שמם של יהודי דמשק. גם המשוררים והסופרים נרתמו למאמץ ההסברה.
אחד מהם היה המשורר העברי אליהו מרדכי וֶרבֶּל מטרנופול שכתב פואמה המתארת לפרטי פרטים את עלילת הדם בדמשק:
אִישׁ כֹּהֵן תּוֹמַשׁ גַּם עַבְדּוֹ נִכְחָדוּ
וּמִתּוֹךְ הַקָּהָל פִּתְאֹם אָבָדוּ
אָז קָם שָׁאוֹן, הַצַּר מֶנְטְוֹן הֵרִיעַ
רַק מִיְּדֵי הַיְּהוּדִים אֵלֶּה נִרְצָחוּ
וּלְמַצַת פִּסְחָם אֶת דָּמָם לָקָחוּ
עֲוֹן רֶצַח זֶה בָּם עַתָּה נַפְגִּיעַ.
בתמונות:
•האב תומאשו ומשרתו כפי שתועדו בדו"ח הקונסול שראה אור בדפוס בשנת 1850.
•כתב ידו של המשורר אליהו מרדכי וורבל לשיר "תוכן עלילה", מתוך אוספי הספריה הלאומית.
